פסק-דין בתיק ת"א 56437-01-12

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות עילת התביעה ואי הגשת תביעת חוב ע"י התובע במסגרת צו הקפאת הליכים שעברה מבקשת מס' בהתאם לדיני הפש"ר.

2.         המשיב מתנגד לבקשה. אינני מוצאת לנכון לחזור על כל טענות הצדדים ואתייחס לעיקר בלבד.

התיישנות:

3.         התובע הגיש כתב תביעה עיקרי כנגד מבקשת מס' 1 בלבד ביום 29/1/2012, ומתוקן כנגד שאר הנתבעים ביום 11/3/2012 בגין ליקויי שמיעה,  אשר נגרמו לו לטענתו עקב חשיפה  לרעשים במהלך עבודתו אצל המבקשות.

4.         בסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958  נקבע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה במקרקעין הינה שבע שנים. התקופה מחושבת מיום שבו נולדה עילת התובענה. 

לעיתים, עובדות הנחוצות לתובע לשם הגשת תביעתו, מתגלות לו מאוחר יותר, בין אם עסקינן בעובדות הקשורות לרכיב הנזק או לרכיב הקשר הסיבתי, או אז מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הגילוי.

בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נקבע לעניין רכיב הנזק :

"מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק ".

            בע"א 831/80 יצחק זמיר נ' כימיקליים ופוספטיים בע"מ, פ"ד לז(3) 122 (1983) נפסק על-ידי כב' הנשיא (דאז), השופט י' כהן :  

"המלים בפיסקה (2) הנ"ל "אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק" לא באו להאריך את המועד של שבע שנות התיישנות מיום שבו נתגלה הנזק, אלא באו לקבוע מועד סופי, שבו ניתן להגיש תביעה, והוא עשר שנים מיום אירוע הנזק, אף אם באותו זמן טרם חלפה תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים ".

            בדומה נפסק בע"א 2919/07 ,רע"א  901/07, רע"א 9788/08 ‏ מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית ואח' נ '  עדנה גיא -ליפל ואח' (19/9/2010) :

"סעיף  89(2) ל פקודת הנזיקין, בדומה לסעיף 8 ל חוק ההתיישנות עליו נעמוד להלן, נועד "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן" ...על פי הוראה זאת, מועד לידת התביעה הוא מועד גילוי הנזק, אך הסעיף מציב רף עליון של 10 שנים מיום אירוע הנזק עד להגשת תביעה. משמעות הדבר היא, כי בשום מקרה פתיחת מירוץ ההתיישנות לא תידחה מעבר לשלוש שנים מיום אירוע הנזק, גם במקרים בהם הנזק סמוי כך שאירוע הנזק לא חופף למועד הגילוי ואף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות של שבע שנים ממועד הגילוי. לדוגמה: אם הנזק אירע בשנת 1997 ונתגלה בשנת  2002, תתיישן התביעה לא בשנת 2009 אלא בשנת 2007 , חמש שנים לאחר גילוי הנזק, בשל מחסום עשר השנים. יודגש כי בהיעדר פער זמנים בין מועד התרחשות הנזק ומועד גילויו, לא חל סעיף 89(2) סיפא המאפשר הארכת תקופת ההתיישנות לעשר שנים, ותחול תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. לדוגמה: אם הנזק אירע בשנת 2000 ונתגלה בשנת 2000 , תתיישן התביעה בשנת 2007 ולא בשנת 2010...גילוי הנזק כמוהו כיריית הזנקה של התובע לתחילת מסלול מירוץ ההתיישנות, אך אין להמתין עד לגילויו המלא של הנזק ודי בסימני הנזק, ו"משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו..."

5.         לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיה, בבקשה, בתגובה ובתשובה לתקובה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים היום, ועיינתי במסמכים הרפואיים המצויים בתיק וכפי שיפורטו להלן, שוכנעתי כי התביעה התיישנה, הואיל ולתובע נודע על נזקו, לכל המאוחר ביום 29/3/04, כך שבמועד בו הוגשה התביעה, חלפו למעלה משבע שנים, ואנמק;

6.         בתעודה הרפואית מיום 16/2/2004, אשר עניינה "הפניה למכון שמיעה" נכתב תחת תלונות החולה : "רעשים וציפצופים באוזניים משני הצדדים. חשוף לרעש בעבודתו מזה 7 שנים". באותו מועד נערכה לתובע בדיקת שמיעה.

בהודעה על פגיעה בעבודה אשר הגיש התובע לביטוח לאומי - ביטוח נפגעי עבודה מיום

17/2/04, נכתב בסעיף " פרטים משלימים" תחת האיבר שנפגע : "רעש באוזנים ולקוי

שמיעה", תאריך קבלת הטיפול לראשונה - 16/2/04.

בתעודה הרפואית מיום 29/3/04, אשר עניינה "סיכום מידע רפואי מיועד ל- כל המעונין" נכתב תחת סעיף "תלונות החולה" : "מטופל אצלי בסניף עראבה בגלל רעש באוזניים וציפצופים משני הצדדים. לדבריו הרעש קבוע ומתגבר יותר בשעות הלילה והשקט חשוף לרעש בעבודתו מזה 8 שנים".

תחת סעיף "ממצאים" נכתב, בין היתר כי: "בבדיקת שמיעה ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דוצדדי בתדריות גבוהות מעל 1000 הרץ סף שמיעה 25 דב דסקרמינציה תקינה ".